מי זו אשת העצמות ולמה חוסר מוטיבציה זו לא מילה גסה.
מתי צחקת בקול מתגלגל בלי יכולת לעצור לאחרונה? מתי הרגשת את הקלילות חסרת המעצורים שנושאת אותך הלאה? זוכרת פעם חיכית לראות את השקיעה? ובכן נראה שהשקיעה הגיעה. מי מסתתרת בצללים ואיך אגדות שעוברות מדור לדור מזכירות לנו למה שווה לחיות.
לכל אלו שחוו אובדן בחיים יש חור שחור פרטי שמתחבא לו איפושהו בפינה של המטבח או בפרוזדור. מדי פעם החור הזה קופץ ברנדומליות מהפינה והופך מעשה יומיומי שבשגרה לבריכת דמעות, לפעמים הנף כנפיים באוויר של פרפר תמים משנה לנו את כל העולם מהקרביים כשמזכיר לנו איזו מחווה קטנה ומשאיר אותנו תלוייות במרחב שחור ללא אוויר וללא רצון לכזה.
השנים חולפות, ואולי אפילו מצאת את המטפל.ת המתאימ.ה או למדת בעצמך לחיות עם הכאב וכעת הכאב שוכב לו אבוד באחת המגירות, מזכיר על עצמו "רק" בניחוח מציק ברחבי הבית. מדי פעם בין הקפה לסידורים את עוד מנסה לאתר את מקור השיבוש, רק שקל יותר לפזר מטהר אוויר או להדליק קטורת ולחזור לעיסוקים. והניחוח המציק נשאר... תופס אותך לא מוכנה בלילה על הכרית במשב רוח נגדית.
ומה אם אגיד לך שגם בלי לחוות אובדן דרמטי שנראה לעין זה ככה? אדם קרוב, חלום רחוק, פוטנציאל שמחכה להתממש. בגיל מסויים את מבינה שמזמן כבר לא צחקת ככה בקול מכל הלב. יש סיבה שסדנאות צחוק בתשלום זה קטע.
לה חואסרה, או אשת העצמות בתרגום לעברית , היא דמות שמגיע אלינו מהמדבריות של מקסיקו. היא האשה ששוכנת בקרב כל אחת מאיתנו והיא זו שדואגת להתריע לנו כשמשהו בחיינו סטה ממסלולו. לשבור אותנו מבפנים ולדחוק אותנו לגלות מה היא האמת הבלתי ניתנת לערעור ומה השכבות שאנחנו נושאות עלינו שמפריעות לנו לקום בראש זקוף וגוף מלא שמחה.
באגדה המקובלת היא מסתובבת במדבר ומלקטת עצמות של חיות מתות למעורתה, שם היא מרכיבה שלדים ממה שמצאה.כשהיא רואה לפניה את השלם, היא שוקלת בזהירות את משקלן ומתחילה לשיר מעל לעצמות.
שירתה של לה חואסרה היא הבאת האמיתות הנסתרות לעולם. בעודה היא שרה, עור וגידים נרקמים מעל לעצמות והשלד חוזר מעולם המתים לעולם החיים כששכבה טובה ומטיבה של שרירים מעליו, לרוץ בפראות ברחבי המדבר.
שירתה של אשת העצמות היא אמיתות שאולי שכחנו או נמנענו מלהסתכל עליהן מתוך מציאות בלתי מאפשרת. כוחה הוא חוסר ההתפשרות שלה.
את יכולה לדהור בנחישות לעבר עתיד "נכון" עבורך ובמקביל להרגיש שהניצוץ שלך רק כבה, לכבד את כל האימרות והסטטוסים ולפעול לפי כל חוקי החברה ובכל זאת ליפול על האף. לפעמים היא יכולה להופיע כאירוע מטלטל או מצער, אסון טבע של ממש, זה הכל היא; מתריע לך שהאמת מחכה לך, קבורה אי שם במדבריות של הנפש. מחכה שתמצאי אותה.
אז מתי בפעם האחרונה היית מאושרת והרגשת במקום הנכון? שם נמצאת נקודת הזינוק.
רוצה עוד? הצטרפי אלינו לתשע חודשים של יצירה עם משמעות מוזמנת לשלוח לי הודעה.
