למה זה ממשיך? למה זה תמיד ממשיך? הם לא רואים את זה? מאיפה יש להם את האנרגיה ללכת ולעשות את אותו הדבר כל יום מחדש? החדר כבר מזמן החשיך ולא הייתה סיבה להדליק את האור. הכי טוב פה. מתחת לאדמה או בתוך הקיר. את שומעת דפיקות בדלת וצעקות ופשוט מתעלמת, כנראה שוב פישלתי בלי לשים לב, כנראה שהם שוב רוצים משהו-עוד אנשים עם כאב.
ברצפת החדר נפער חור והחדר זולג לתוכו בהדרגה "סופסוף" רק עובר לך בראש "אוסיריס סופסוף", וכשהחדר ואת נמזגים סופית אל תוך החור את מוצאת את עצמך נופלת ומסביבך רק חול, חול ואלפי שנות נפילה...
...בפעם הבאה שאת פותחת עיניים את מבינה שאת שרועה בין חולות המדבר האדום, בקצה העין את מצליחה לאתר את היד שלך, רק ש... נראה שהיא זרוקה לה במרחק מה לא טבעי ממך וכשאת מנסה לקום זה פשוט לא עובד לך.
"בואי ילדה" נשמע מעלייך קול עמוק ורך, מסוג הקולות שמעיר בבטן געגוע ישן "בואי, הגיע הזמן שנאסוף את העצמות"
