אני אשה. אשה שבמקרה מצאה רפואה ואת עצמה בעולמות היצירה, תנועה והתאטרון. יוצאת סנדסיאל, מוכשרת ובעלת נסיון בליצנות רפואית, תלמידה ב NASM (הכשרה למאמני פיטנס), מסתובבת בעולם ואמא ל 2.

בעקבות העבר הרפואי של אבי שאובחן כסכיזופרן ושלי במסע הזה, עולמות השמאן ותרגומם לפסיכואנליטיקה מוכרים לי באופן אישי. כיום אני מכירה בעובדה שכל ליווי מדופלם ומקצועי חייב את עולמות הרוח העמוקה לצידם למען אלו שרוצות להגיע לאמיתות ולחזק את מקומן בעולם. 

לפני הרבה שנים נכנסתי לרשימת קריאה קבוצתית וקיבלתי את הספר של אסטס לידי, מאז הוא משמש לי כמפה בחיים שנעים בין סיוט לאקסטאזה (שני מצבים די דומים למען האמת).

על אף שהייתי אמורה להעביר אותו הלאה עוד אז, כל פעם שניסיתי להגיע לשלוח אותו בדואר נפל פור מצער אחר, פעם קורונה, פעם מלחמה, פעם אני איבדתי אותו וחשבתי שכבר לא הראה אותו עד שהוא התגלה מאחורי הארון.

למרות הזמנים שרגשות האשמה אכלו אותי, כיום אני חייבת להודות ש"רצות עם זאבים" איננו ספר לקרוא ולשלוח הלאה, הוא ספר לעיין בו, להכיר דרכו את העולם ועצמינו, לעשות איתו צ'ק אין מדי 
פעם ולהסתכל על החיים דרך העדשה שהוא מציע.